יום רביעי, 26 בפברואר 2014

מונולוג למכירה / יוסף אל-דרור

לא קראתי את הר הקסמים
את החטא ועונשו את הבושם, האיש ללא תכונות, את המוקיון אני לא זוכר אם קראתי,
מתוך מאה שנים של בדידות קראתי שני עמודים
לא גמרתי את דוריאן גריי
לא קראתי אף ספר של קורטז או קורטזר או איך שקוראים לו או לשניהם
לא ממש קראתי אף א.ב. יהושע
אני זוכר כמה משפטים מבאור התכלת העזה על משה דיין ועל כמיהתו המטפיסית-לא-מודעת למוות
את מיכאל שלי יש לי תחושה שקראתי, אם כי
אני לא בטוח, למרות שאני זוכר איזה גיאולוג, אבל
אולי זה מהסרט למרות שגם
את הסרט לא ראיתי למרות
שאני זוכר את עודד קוטלר, אם כי
אולי זה היה קטע ארכיון.
רומן רוסי – עמוד אחד, הראשון, נהניתי
יואל הופמן – שתיים או שלוש מהפסקאות האלה
אף גרוסמן,
בעצם, לא, הזמן הצהוב ב"כותרת ראשית"
ברטראנד ראסל – הייתי ממש קרוב כמה פעמים
לפתוח ספר שלו, ממש קרוב, אני לא יודע מה קרה.
בנימין תמוז לא.
אהבה בימי כולירע, לא קראתי
לא קראתי את כה אמר זרטוסטרה
אבל אני מרגיש... לא חשוב
כמו כן לא קראתי את הספרים הבאים:
דיוויד קופרפילד, איש עומד מאחורי אשה יושבת,
העולם לפי גארפ, המחברת הגדולה,
תמול שלשום, למרות שזה קצת מוזר להזכיר את תמול שלשום בשעה שלא קראתי גם את שירה, או מזל דגים, המלבוש, וכן הלאה אבל כנראה שתמול שלשום מסמל משהו,
שירים של פושקין, שקיעה כפרית,
הזן ואמנות אחזקת האופנוע, היהודי האחרון,
את והב בסופה, ספרים של מישימה,
בעקבות הזמן האבוד, סלין,
שנחת המצרי וגם הרומאי, בקיצור, אף ספר של מיקה ולטארי.
דן בניה סרי לא
יצחק לאור, פרימו לוי, התפוז המכני, חיים אלימים של פאוזוליני,
אלדוס האקסלי
אפלטון
המיליון השביעי
זכרון דברים
מפליני אני יכול להשבע רק על אינטרו ויסטה, חזרת התזמורת, הספינה שטה וסיטריקון, משמונה וחצי ראיתי חצי, לה דולצ'ה ויטה חצי, ואת השאר לא.
לא ראיתי את המדבר האדום, טרקובסקי אף סרט, ברגמן: שלושת-רבעי מ"מחיי המריונטות",
לא ראיתי את תותי בר, תמונות מחיי הנישואין הקלטתי ולא ראיתי,
פאני ואלכסנדר אני לא זוכר כלום, רק שני ילדים:
כנראה את פאני ואלכסנדר עצמם.

יום שני, 24 בפברואר 2014

בית קפה בעיר העתיקה / יהודה עמיחי

ועמודים ביזנטיים בצבע שמן ירוק
עומדים שם ומחזיקים את התקרה הקמורה.
לי אין אחריות כזאת,
לי אין סגנון ידוע כזה,
אני יכול, אפוא, לקום וללכת.


יום שישי, 21 בפברואר 2014

למות ולחיות / רבי יצחק מווריק

על הכתוב: "לא אמות כי אחיה" אמר רבי יצחק מווריק: "תחילה צריך אדם להמית את עצמו כדי שיוכל לחיות באמת. ומשעשה כן מתחוור לו שאין עליו למות אלא לחיות".

אור הגנוז, מרטין בובר, עמוד 409.

יום שלישי, 18 בפברואר 2014

האדם צריך לחיות / לאה גולדברג

האדם צריך לחיות
באיזה מקום שהוא,
אפילו בבית מכוער מאוד
צריך לחיות האדם -
עם גג ורצפה וחלון,
כי איפה יחיה האדם?

כך אמרה לי אבן אחת
בהרים
אבן אילמת אמרה
ואני הרכנתי ראשי.

כרך ג, 296

יום חמישי, 13 בפברואר 2014

ג׳וליוס וינסום / ג׳רארד דונובן

מתוך העטיפה האחורית של הספר בהוצאת ״אחוזת בית״:
-
ג׳וליוס וינסום חי לבדו בבקתה בצפון הרחוק של ארצות הברית, ביער של גבול קנדה, בין 3,282 הספרים שהשאיר לו אביו ועם כלבו האהוב הובס.

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

לבית אבא / ש״י עגנון

מתוך הסיפור: ״לבית אבא״
משנפטרתי מן הזקנה התחלתי רץ, שדרכו של אבא ליסב מיד אחר התפילה. עם שאני רץ עלה בדעתי שמא כבר עברתי על ביתו. נטלתי את עיני להביט. נתעצמו עיני ולא ראיתי כלום. נתאמצתי ופתחתי אותן משהו כדי סדק קטן. ראיתי שלושה ארבעה בני אדם, רצים מבוהלים ודחופים. ביקשתי לשאול אותם היכן בית אבא. אבל הם זרים היו, אף על פי שמלבושיהם כמלבושי אנשי עירי. נתתי להם לעבור ולא שאלתי אותם.
הזמן אינו עומד ואני עומד ומבקש את בית אבא ואיני יודע היכן הוא. שזה שנים הרבה לא הייתי בעיר, ונשתכחו ממני הרבה משביליה, ואף העיר גופא נשתנתה קצת. זכרתי שאבא גר אצל פלוני, ופלוני הכל מכירים אותו.
ביקשתי לי אדם שיאמר לי היכן הוא הבית. חזרו עיניו נתעצמו. [...]

יום שבת, 1 בפברואר 2014

הבית / ש״י עגנון

מתוך הסיפור: ״הבית״
מי שיש לו בית יושב בתוך ביתו וקורא בהגדה ומי שאין לו בית מצטרף למי שיש לו בית ומיסב עמו. [...] הוסיפה אשתי ואמרה כל זמן שאדם מתיירא שמא יוציאוהו מדירתו אין ישיבתו ישיבה. ניענעתי לה ראשי ואמרתי נכון הדבר, בית שאפשר להוציאנו משם אינו ביתנו. נלך לאכסניא ונסב שם.