על האבנים / לאה גולדברג

א. שבת
במקום שהעץ הזה עומד
היינו כחולמים,
במקום שהעץ הזה עומד
רעו כבשים
ועזים שחורות.
עכשיו עומד פה העץ הזה
ובבית שממול
דולקים נרות.

ב. הלכתי לבקש
הלכתי לבקש את סליחת האבנים;
עוד מעט
יעמוד פה בית אפור
והרבה שנים
תהיה פה שממה של
גרוטאות וקרעי עיתונים.
מי יזכרכם
הררי היפים!

בין נעליים בלות
בתוך האשפה
מהלכים נערים יחפים.

ג. האדם צריך לחיות
האדם צריך לחיות
באיזה מקום שהוא,
אפילו בבית מכוער מאוד
צריך לחיות האדם -
עם גג ורצפה וחלון,
כי איפה יחיה האדם?

כך אמרה לי אבן אחת
בהרים
אבן אילמת אמרה
ואני הרכנתי ראש.