אדם קובע לו פינה / אורי צבי גרינברג

אדם קובע לו פינה ביקום
וצוהר פותח לעומת הים
ומביט לו כך אל הזרם שיך:
זהב ודם.

ולב יש לו לאדם ונימים בלב
ואלה מרעידות הדם שבגו,
ופעם בפעם אל זרם הים
נמשך הלב.

ופעם בפעם מתעלה הרון,
כמו גיתיות רוטטות יומם וליל,
ופעם בפעם אל זרם הים
נופל הצל—

ויד יש לאדם לנטוע לו גן
ולהציב לו בית על חפו של ים
אך שוכב הדם והוגה בחול:
זהב ודם.